כל הפוסטים -עברית

היום הראשון בחזרה על השביל תמיד דורש הסתגלות.  אחרי זמן מה שאני סטטי אני צריך לחזור לצורת חשיבה והתנהלות של שביל. הגב צריך להיזכר איך סוחבים את התיק, הרגליים צריכות לחזור לזוז בקצב, כפות הרגליים להתרגל לקרקע הלא אחידה ולסלעים רופפים מתחת. צריך לשים לב מחדש איך הנשימה שלי נעשית כבידה בזמן הטיפוס ואיך הכל קשה יותר ככל שעולים בגובה. לוקח זמן להתרגל מחדש לעוצמה...

לקח עשר שעות, חמשה טרמפים, 1000 סום, ויכוח אחד עם נהג לא ידידותי במיוחד ונסיעה קצרה באוטובוס עירוני כדי לחזור לקמפוס הוסטל בבישקק. כמו בית רחוק מהבית. התעוררנו בבוקר ליד טאש-רבאט. סולטנה שניהלה את מחנה היורטות הפתיעה אותנו ושלחה את הילדים שלה עם מגש קפה וארוחת בוקר. לא ביקשה שום דבר בתמורה. רק להפיץ חסד ואהבה. מעשה לא נדיר במדינה הזו. שובה התעורר סיים את טקס היוגה...

19 באוגוסט 2022 למצוא מידע על שבילי ההרים בקירגיסטן יכול להיות מתסכל, מתסכל מאוד. ברגע שיצאת מהשבילים המוכרים והפופולרים יצאת גם מהמפה, עכשיו צריך לגלות מה עומד מלפנים צעד אחר צעד. נראה שאנשים כאן יודעים רק מה שהם צריכים לדעת ולא יותר. אם אתה לא עולה להרים אתה לא יודע מה קורה בהרים. נוודים וכפריים המתגוררים בהרים הם מקור המידע הטוב ביותר אך קשה למצוא אותם וקשה יותר...

9 באוגוסט 2022 ההורים שלי חזרו לישראל ואני חזרתי לשביל, אבל קודם כל הייתה לי עצירה חשובה. תפסתי טרמפ מאוש לג’לאלבאד, העיר השלישית בגודלה בקירגיזסטן. זה חלק מעמק פרגנה ושוכן על אחד הנתיבים הראשיים של דרך המשי הישנה. מכאן טרמפ או שניים נוספים ואני בחזרה על השביל. ממשיך ללכת, אבל לא לבד. בג’לאלבאד נפגשתי עם שובה. שובה הוא חבר טוב של אחי. הם בילו יחד שנה...

2 באוגוסט 2022 אז אחרי כחודש על השביל, אחרי שנעצרתי, ראיתי דוב, טיילתי בשבילים מטורפים ושבילים לא קיימים, עזבתי אה השביל בטרמפים דרומה מהכפר הקטנטן Kyzil-Unkor לכיוון העיר הגדולה אוש (Osh). לוקח הפסקה מהדרך הזו שאני יוצר, מסיים את חלק הסולו הנוכחי של הטיול לקראת מפגש  עם השותפים הבאים שלי. תפסתי חמש או שש נסיעות ביום אחד, בטרמפים כדי להגיע כל הדרך לאוש לפני רדת...

22 ביולי 2022 ל Kara-Kul הגעתי בסירה. הלכתי לכפר Toktobek בצד המזרחי של Toktogul, שם הסכר נהיה צר ובו תפסתי טרמפ בסירה של Damir שזה עתה ביקר את משפחתו בכפר ונסע לעבר העיירה הגדולה Kara-Kul בה עבד כנהג מונית. החנינו את סירת המנוע הקטנה שלו וטיפסנו במעלה הסכר האדיר של Toktogul שהינו חלק מסדרת סכרים המספקים חשמל הידרואלקטרי רב לקירגיזסטן ולמדינות השכנות. נסעתי עם דמיר...

16 ביולי 2022 לפני שלושה ימים עזבתי את Arkit. הגעתי לשם ב-9 ביולי. ביליתי את ה-10 ביולי, יום ההולדת שלי, נחתי, אכלתי, שתיתי, פגשתי אנשים ונהניתי מהזמן. ב-11 ביולי לקחתי יום אפס (מונח מוכר בטיולים ארוכים לציין שאתה לא מתקדם באותו יום) וב-12 ביולי חליתי 🙁 התארחתי בבית ההארחה של באבירה שדאגה לי מאוד, פגשתי כמה תיירים, פגשתי כמה מקומיים ולבסוף עזבתי ב-13. חזרה לשביל...

לאחר המעצר, החקירות, שנת לילה נהדרת ומקלחת (דבר נדיר מאוד באזור זה של קירגיסטן), אוסמן שאל אותי אם אני רוצה ללכת לראות איתו כמה אגמים, “כמובן” אמרתי ויצאנו לדרך במעלה ההר צפונה. ליד כל אגם חייתה משפחה ולכל משפחה עדר של סוסים ומערך ייצור של “קומיס”. קומיס (Kumis) הינו משקה חלב סוסה מותסס שנחשב למשקה הלאומי של קירגיזסטן. קשה לתאר את המשקה הזה...

4 ביולי, 10 בבוקר אני יוצא מהנקודה המערבית ביותר אליה אני יכול להגיע, 26 קילומטרים מגבול אוזבקיסטן. זה 4 ביולי (חג העצמאות האמריקאי) ואני חוגג את תחילת השביל! הולך בין סבך של קוצים בין פרחים ודבורים, פוסע על קקי דובים וממשיך מזרחה, חוצה נחל ורגלי נרטבות בעת מעבר על גשר בנחל הבא. מטפס לבקתה ופוגש את החברים שלי מאתמול ועוד ארבעה או חמישה עובדי שמורה נוספים. אני אומר...